fbpx

לדעת כיצד להנות מן העולם הזה

“ועושה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי”. – שמות כ:ו

נאמר לנו תוך כדי עשרת הדברות שה’ הוא זה הגומל רעה לרעים במשך ארבעה דורות ואילו לצדיקים ה’ משלם גמול טוב למשך אלפיים דורות. רש”י מסביר כי היחס של אלפיים לארבע הינו היחס של חמש מאות לאחד. דבר זה מלמד אותנו כי היחסיות של הטוב לעומת הרע בעולם הוא פי חמש מאות.

דברי רש”י קשים להבנה. אם התורה באה ללמדנו כי ה’ ברא את העולם מתוך עיקרון לתפעל את העולם באופן כזה שהטוב מרובה על הרע פי חמש מאות, אין הדבר נראה תואם את המציאות.

גם אם החיים טובים, האם ישנו אדם אחד שיכול לומר ש”ההנאות” רבות פי חמש מאות מ”הצרות” ? היחס הזה אומר לנו כי הרגעים הטובים מאפילים על הרגעים הרעים עד כדי כך שהם כמעט אינם קיימים כלל. על כל סבל של כאב ראש, אני נהנה פי חמש מאות. על כל כאב בטן שתוקף אותי אני רווה עונג פי חמש מאות. הבעיה היא כי אין זו מציאות החיים שלנו. כיצד נוכל להשלים אם דברי רש”י ולהתאים אותם למציאות?

מבט על תענוגות העולם הזה

אם נביט על העולם נמצא מאפיינים רבים ללא כל תועלת נחוצה לתפקוד העולם. אם העולם היה נברא מנקודת מוצא של דאגה לפרטים הטכניים בלבד, מאפיינים אלו לא היו פה. לדוגמא: הטעם שבאוכל.

אנו זקוקים לאוכל על מנת לשמר ולתחזק את רמת האנרגיה שלנו ואת בריאותינו. אם כל תפקיד האוכל היה אך ורק לשם תזונה, טעם כל האוכל היה כפיסת קרטון רטובה. אולם אין זה כך. ישנם סוגים רבים של מאכלים, כל אחד בטעם, מרקם וארומה ייחודיים.

מדוע ה’ ברא את האוכל שלנו באופן הזה? למה לא לעשות הכול אותו דבר בדיוק? הסיבה לכך היא להנאתנו. כדי שהאכילה- פעולה שאנו חייבים לעשות בכל מקרה לא תהיה קשה עלינו כי אם תסב לנו עונג רב. טעם, זהו דבר שה’ הוסיף עבורנו בלבד.

ה’ השקיע הרבה מחשבה ביצירת המאכלים השונים שאנו אוכלים. הרב אביגדור מילר, זצ”ל תיאר פעם תפוז. כשאתה מקלף תפוז אתה מוצא פלחים בפנים. אם תביט מקרוב תראה שכל פלח עטוף בקרום דק. כשאתה מוריד את הקרום אתה רואה תרמילים מזעריים, בתוך כל אחד מהם יש את מיץ התפוז. למה ה’ ברא את התפוז באופן הזה? עם אלפי תרמילים קטנים? כדי שבזמן שאתה לועס את התפוז, הטעם משתחרר בהתפרצויות קטנות.

ה’ יצר את התרמילים המזעריים האלו כדי שיהיה פן נוסף להנאות שלנו. התחושה של אכילת תפוז הייתה שונה אם לא היה את כל המאפיינים האלו. לא שהתפוז לא היה טעים, אך זהו היבט נוסף שה’ נתן לנו על התפוז כדי שנהנה מיצירתו.

האם תהית לעצמך פעם מדוע תפוח אדום?

ה’ יצר את התפוח אדום משום שנעים להסתכל על פרי אדום. המראה של התפוח הופכת את האכילה לדבר מהנה. מראה האוכל מוסיף הרבה מאד להנאת האכילה. ה’ ברא את המאכלים שלנו נעימים לעין כדי להגביר את חווית האכילה שלנו.

מה קורה לך כשאתה לועס תפוח? אינך מקבל התפרצויות מבוקרות של טעם כמו באכילת תפוז. אתה מרגיש את הקראנצ’. למה? למה לא לברוא את כל הפירות זהות? הסיבה לכך שיש לתפוח מרקם קראנצ’י הוא משום שכיף לאכול אוכל עם קראנצ’. אז כשה’ ברא את התפוחים הוא יצר תאים בעלי קירות קשים כדי שנרגיש את הקראנצ’ בזמן הלעיסה. זה לא היה צריך להיות כך. ה’ יצר את זה כדי שנהנה.

והארומה (הריח) ? לכל מאכל טעם ומרקם וריח שונים גם כן. השוני תורם רבות להנאתנו המושלמת. כשה’ יצר את המאכלים הוא הוסיף את המימד של ריחות נפלאים בכדי להוסיף ולשפר את חווית האכילה שלנו.

האוכל שלנו מגיע לטעמים ומרקמים מגוונים. כל אחד מהם מושך אותנו באופן משלו. ה’ תכנן את כל הטעמים המיוחדים האלו מראש כדי שנהנה. וזוהי דוגמא אחת ויחידה מתוך אין ספור מאפיינים שה’ יצר אך ורק להנאתנו. ה’ ברא מראות, ריחות, מרקמים, צבעים, עומק ועוד הרבה מאד אפיונים בעולמינו המרהיב כדי שחוויותינו פה בעולם יהיו מלאים בהנאות. אם העולם היה נברא רק בשביל סיבות פרקטיות בלבד, כל זה לא היה. אבל ה’ שם פה את הכול כדי שאנחנו נהנה.

עלינו לאמן את עצמנו כיצד ליהנות מן העולם הזה

אולם, האם אנחנו באמת לוקחים את הזמן ליהנות מן המאכלים שה’ יצר עבורנו? כמה זמן אנחנו מקדישים, כדי לשים לב למראות שאנו רואים? צריך לאמן את הראש ולהתרכז כדי ליהנות באופן מודע מהחיים שלנו. אם נעשה כן, נשים לב לכל הפרטים והדאגה שה’ שם בבריאה בשבילנו. נראה את כל הטוב והחסד שה’ עושה לבני אדם.

נראה לכאורה כי זה כוונת רש”י. היחסיות של פי חמש מאות הינה מדויקת בעולמנו. הבעיה אינה כמות ההנאות בעולם, הבעיה היא שאיננו מיומנים מספיק ליהנות מהם.

כשאנו למודים לחיות נכון ומתכוונים להשתמש בעולם כמו שה’ רצה, אנו מתחילים להכיר באהבת הבורא אל כל ברואיו, וזה מביא אותנו לחיות חיים מלאים בתכלית ובהנאה.

זהו קטע מתוך Shmuz על ספר פרשה. .

Get The Shmuz on the go!