fbpx

אהבה אינה כובשת את הכל

פרשת תולדות

“ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו” (בראשית כ”ז, כ”ב) היה על יעקב לרמות את יצחק על מנת לקבל את הברכה. יעקב ענד את בגדיו של עשו, שם את עור של בהמה על זרועותיו וצווארו כדי לחקות את עורו השעיר של עשיו, ונכנס לחדרו של אביו לקבל ברכה. מכיוון שהיו תאומים ההסוואה הייתה כמעט מושלמת, והיה נראה לכאורה כי יעקב הצליח. הוא הופעי כעשו, דיבר כעשו, והציג את עצמו כאחיו התאום. עם כל זאת היה משהו שהעלה את חשדו של יצחק שאמר את המשפט הידוע הקול קול יעקב והידיים ידי עשו. רש”י מבאר את פעמון האזהרה של יצחק. יעקב השתמש במילים הדומות למילה “בבקשה” וכמו ” קןם נא אבי, קח נא אבי”. אלו הן מילים שעשו לא היה אומר. לכן יצחק חשד שאין זה עשו אלא יעקב והוא ביקש “למשש” את העומד לפניו כדי לקבוע איזה מן האחים הוא. דברי רש”י אלו קשים להבנה כאשר אנו לוקחים בחשבון את היחס שבין עשו לאביו. אף אחד לא קיים כבוד אב כמו שעשו קיים

עשו כיבד את אביו בצורה כנה. היה לו יראת כבוד לאביו. העובדה – הוא אהב אותו. המדרש רבא כותב “במשך ההיסטוריה של האנושות כולה לא היה אדם אשר נהג כבוד באביו כמו שנהג עשו בו”. אז איך יתכן שהוא נהג בגסות ובחוסר נימוס כלפי אדם שהוא כל כך אהב והעריץ?

התשובה לשאלה זו מונחת בהבנת טבע האדם.

כוח ההרגל

בחיי היום יום אנו עסוקים באלפי אינטראקציות, אפשרויות בחירה, והחלטות. אך שלא בדומה לחיה המתוכנתת לנהוג ולעשות מעשה מסוים, לאדם יש בחירה חופשית -בחירה חופשית לבחור כיצד לענות, להגיב,ולהתמודד בכל מצב. אם אדם היה צריך להחליט את כל  החלטותיו במודע, לאחר חשיבה, הוא היה מבזבז את כל היום שלו על דבר זה.

אדם מתקרב אלי. האם אחייך ואהנהן בראשי או האם אפנה את מבטי מאליו? הוא מסתכל אלי, האם אסובב את ראשי בכדי להגיב או האם אני מביט לעבר העצים? כאשר הוא שואל אותי איך עובר עלי היום, האם הוא מצפה לקבל תשובה מפורטת של מעשי או האם הוא מתכוון לשאול באופן אקראי?

על מנת לאפשר תפקוד פורה, ה’ העניק לנו את כוח ההרגל. ההרגל מאפשרת לנו להגיב באופן כמעט לא מודע לאלפי ברירות אשר אנו  עסוקים בהם. כתוצאה מכך, אנחנו יכולים לשוחח ולאכול ארוחת ערב בו זמנית. אנחנו מסוגלים לנהוג באוטו, להסתכל על התנועה, לעבור נתיבים, ולשוחח עם מאן דהוא. רוב הפעולות אשר אנו עושים נעשים על אוטומט. איננו צריכים לחשוב עליהם. עשינו אותם לפני כן, יצרנו דפוס  של פעולות ותגובות ולכן אנחנו יכולים להמשיך בעסקינו מבלי לבזבז זמן על השגרה. ההרגל מושל ושולט ברוב מעשינו ובחירותינו במשך היום כולו.

הכוח הזה הינו חרב פיפיות. הוא מביא לידי מימוש עולמות של עשיה ועוד. אך הוא “עולה” לנו בכך כי הרגלים רעים ותגובות עלובות כולאים אותנו לתוך רוטינה של התנהגויות ותגובות שאינם מציגים במדויק את רצוננו האמתי. אנחנו תקועים שם מכיוון שיצרנו לעצמינו את התלם הזה.

נראה לכאורה כי זוהי תשובתו של רש”י. אין ספק שעשו כיבד את אביו עד מאד. אך עשו היה גס רוח. סגנון הפעולה שלו היה בוטה וחסר נימוס. אלו ההרגלים אשר פיתח לעצמו, האופן אשר בו הוא נהג, הדפוסים אשר חקק על ליבו. אפילו כשהיה במצב של כיבוד אדם אשר כיבד בעוצמה רבה, שנים של רוטינה מכנית צפו ועלו, והוא דיבר באופן שהיה רגיל לדבר. כאשר יעקב התחזה לעשו והשתמש בביטויים נימוסיים, הצביון היה כה שונה עד אשר יצחק שם לב כי משהוא לא מתוזמן. זהו אינו אותו עשו שהוא מכיר במשך כל השנים האלו.

מושג זה הינו בר יישום בחיינו בכמה חזיתות.

אני אוהב אותו אך אינני יכול לחיות אתו

יתכן שאנו מכבדים את הורינו, אוהבים את אחינו וקשורים בקשר נפשי עמוק אל בן/בת זוגתנו, אך אם אדם עובד באופן מודע על בחירת המילים היוצאים מפיו, התגובות והאופן שהוא עונה לאנשים, הוא עלול להציג מראה שאינו מדויק – הוא מציג את עצמו כדמות שאינה משקפת את רגשותיו האמתיים. יתכן כי המסר שהוא מעביר לאחרים שונה מאד ממצבו הפנימי.

אחד ההתבטאויות העצובות ביותר בנישואין כושלים הינו: “אני אוהב אותו, אך אינני יכול לחיות איתו”. ברוב הפעמים, האדם אינו שוטה ,אנוכי, או שרץ נבזה. הוא פשוט נשאר עם אותם הרגלים רעים שלא עברו ליטוש. “בבקשה”, “תודה רבה” ו”סליחה” חסרים מהלקסיקון שלו. מילים אלו מבטאים את כל ההבדל בעולם בין אדם אשר נעים להיות בסביבתו לבין אדם אשר לא נעים להיות בסביבתו. החלק הכי מדהים הוא שביטויים אלו אינם תמיד מייצגים את האדם ואת רגשותיו הפנימיים, אך אלו הדקויות הקטנות של החיים אשר משמנים את גלגלי האינטראקציה החברתית.

כאשר המידות הופכים להיות מהות האדם, גינונים חברתיים “מדברים” לאלו אשר חיים אתו בפועל, באופן חזק יותר מרגשות. על ידי אימון לשוננו  במוסכמות חברתיות אלו אנחנו מראים אישיות המותאמת לפנימיות שלנו, ואלו שאנו באים איתם במגע זוכים לחוות חוויה של אדם מתחשב, ואכפתי. האדם שאנו באמת.

זהו קטע מתוך Shmuz על ספר פרשה. .

Get The Shmuz on the go!