fbpx

מה שאני עושה ומה שלא

וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח” ויקרא ב:יג

הדעת זקנים מסביר כי הסיבה סיבה לכך שהקרבן חייב להיות מוקרב במלח הוא כדי להזכיר לנו שכשם שהמלח משמר ומאפשר לאוכל לשרוד תקופה ארוכה, כך גם הקרבנות מנקים אותנו מחטאינו לנצח.
הוא מסביר מדוע מושג זה חיוני. אם אדם חוטא ומתכפר לו, הוא נקי ושמור מחזרה על אותו החטא. אולם, אם הוא לא יכול להיות להיטהר, ברגע שחטא הוא עוד יחזור על אותו החטא שוב ושוב. דבר זה משול לאדם אשר לבוש בגד לבן ויפה. כשהוא מלביש אותו עליו הוא נזהר מאד לשמר אותו במצבו הצח. אך ברגע שהבגד מתלכלך, הוא כבר לא זהיר, וכבר לא אכפת לו אם הבגד נכתם בעוד ועוד כתמים. כך גם האדם החוטא. אם החטא נשאר אתו הוא ימשיך לחטוא שוב ושוב. הרעיון שעומד מאחורי הדברים: ברגע שאדם החוטא הופך הדבר למותר בעיניו. ועל כן התורה נתנה לנו לחזור בתהליך התשובה.
החטא הותר
נראה כי הדעת זקנים מבלבל בין שני מושגים מפוצלים. הראשון: “נעשה לו כהיתר” –ברגע שאדם חוטא, החטא הופך להיות לו “מותר”. לעיתים קרובות אנו רואים זאת כתירוץ: היכולת לעוות את המציאות ולהאמין לעיוות, היכולת המוזרה לקחת דבר אסור ובדמיון להפוך אותו למקובל, “שקר הגיוני”, שמשכנע את עצמי להאמין שהמעשה לא אסור.

זהו קטע מתוך Shmuz על ספר פרשה. .

Get The Shmuz on the go!