צרכנות ובזבזנות בדורנו

במשך ארבעים שנה במדבר עם ישראל אכלו מן. משה רבינו הדריך אותם ללמוד תורה ודאג לכל צרכיהם הגשמיים. עם ישראל חיו ברמה רוחנית נעלה במיוחד. כעת הם עוברים לעידן חדש – הם יכניסו לארץ ישראל ויתחילו לחיות חיים המנהלים על פי הטבע. ועם זאת עליהם להישאר ברמה רוחנית גבוהה, כעם הנבחר.

אחד העקרונות שמשה רבינו הנחיל לעם ישראל היה שכאשר הם יישבו את הארץ ויחיו על פי התורה, הם יצליחו בכל מעשיהם, וה’ ירחיב את גבולם. וכשזה יקרה הם יתאוו תאווה גדולה לבשר. והם יוכלו לאכול בשר בכל מקום שירצו.

רש”י לא מבין מה הקשר בין הרחבת גבולותיהם לבין הרצון והתשוקה לאכול בשר. לכאורה נראה כי הרחבת הגבולות מביאה אתה את החשק. רש”י מסביר כי התורה מלמדת אותנו כלל חשוב בהלכות דרך ארץ. אדם יאכל בשר, אך ורק כאשר ידו משגת. כשה’ מרחיב את גבולנו ואנו נהנים מהצלחה פיננסית, מתאים ונכון לרצות לאכול בשר – ולא לפני כן.

הרש”י הזה קשה להבנה. מה הבעיה בתאווה לבשר? יתכן כי התורה תאמר לי לא לאכול בשר אם אינני יכול לאפשר לעצמי מבחינה כספית. אם קנייתו גורמת להוצאה מיותרת אז לא אקנה בשר. אבל מה הבעיה בתשוקה ותאווה אל הבשר?

תענוגות ותאוות

התשובה מובנת על ידי משל. דמיין לעצמך כי אתה מוצא את עצמך על אי בודד לאחר שהאוניה שלך טבעה ושקעה אל המצולות. כבר שלושה ימים שלא בא אוכל אל פיך ואתה מתאווה לדבר אחד בכל נפשך, אל מזון. אתה מדדה לאורכה ולרוחבה של האי ופתאום שם לב כי יש שקית חומה מרשרשת מתחת עץ דקל. אתה פותח אותו ומוצא סנדוויץ’ מרוח בחמאת בוטנים. הכריך הזה כבר יושב לו בשמש מזה שלושה חודשים. אתה בולע את הכריך בתאווה עצומה. בחשק יותר גדול מכל דבר שאכלת בחייך.

והנה השאלה: כמה עונג היה לך מאכילת אותו הכריך? אין שאלה כי תאווה גדולה היה לך, תשוקה עוצמתית עד מאד, אך איזה הנאה היה לך מאותה מעשה? התשובה היא שלא הרבה. אכילת הכריך השכיחה ממך את רעבונך, תחושה של שחרור מהכאב, אך קשה לדמיין כי במשך כל חייך אתה תיזכר בטעמו של הכריך היבש, המר ומקולקל המרוח בחמאה בוטנים, ששרט לך את הגרון בזמן שבלעת אותו.

הנה לך דוגמא טובה של ההבדל בין תענוג לבין תאווה. אכלת את הסנדוויץ’ – בתשוקה גדולה- עם הרבה להט- אך לא היה לך תענוג גדול מאכילתו. תאווה היא המשיכה לעסוק בפעילות מסוימת. תענוג הינו כמוט העונג שאתה מקבל. עד כמה שהדבר נשמע משונה, רוב האנשים לא מצליחים להבדיל בין תענוגות לבין הנאות ולהט.

ה’ רוצה שנשמח

נראה כי זהו תשובתו של רש”י. זה נכון שהחיים הם מלחמה, ושליטה עצמית מהווה צמיחה רוחנית, אך ה’ רוצה שנשמח. אם תביא אל עולמך תשוקות שאינך יכול למלא, אתה עתיד לסבול. אתה תמיד תרצה ותרעב. החיים שלך יהיו ההפך הגמור מקיום מהנה.

התורה מלמדת כי עלינו לשלוט על דברים מסוימים. אם יש לך את האפשרות הכלכלית להתאוות אל הבשר, אין שום בעיה לתת לתשוקות האלו לעלות. ה’ יצר הרבה הנאות בעולם כדי שהאדם ייהנה, עלינו להשתמש באותם ההנאות כדי שעבוד את ה’ טוב יותר. אבל אם אין לך אפשרות להרשות לעצמך למלא את אותם התאוו אזי אתה תחיה חיים מאד לא נוחים, תחשוק ותתאווה אל דברים שאינך יכול לספק לעצמך.

צרכנות- תרבות לאומית של תחרויות רכישה

המושג הזה רלוונטי אלינו עד מאד משום שאנו העם הנבחר – הצפי הוא שנתעלה על העמים האחרים. לצערנו התחושה שעלינו לחיות בסטנדרטים גבוהים יכולה להתעוות אל רצון לחיים גשמיים, בשבילנו רק הטוב ביותר יספק אותנו. ולכן החתונות שלנו, המלתחות, הבתים והמכוניות שלנו חייבים להיות הכי טובים. הלבוש של ילדינו וסוגי הצעצועים שלהם חייב להיות לא פחות מהאיכותי ביותר. ואנו מוצאים את עצמנו חיים ברמת חיים העולה מיום ליום. כאשר הישרדות בקהילות שלנו פירושו- להרוויח פי שלוש או ארבע מההכנסה הממוצעת עלינו להבים כי יש בעיה באורח החיים שלנו.

אנו חיים בתקופה שבה האדם הממוצע הוא עשיר, אך על מנת ליהנות מברכה עצומה זו עלינו לשלוט על רצוננו. כל מה שנברא בעולם נברא עבור האדם- אך שימוש נכון, באופן מאוזן, בזמן הנכון ובמידה הנכונה. כאשר אדם עושה זאת, הוא נהנה משהותו הקצרה עלי אדמות ומשיג את מטרת בריאתו.

זהו קטע מתוך Shmuz על ספר פרשה. .

Get The Shmuz on the go!