fbpx

מלון חמש כוכבים הנקרא חיי האדם

נודע לאברהם אבינו כי אחיין שלו, לוט, נלקח בשבי. נגד כל הסיכויים ובאמיצות לב, הוא פתח במלחמה נגד הצבאות המאוחדות של ארבעת המלכים. בצורה ניסית, הוא ניצח והצליח לשחרר את לוט.

לאחר המאורעות הללו ה’ נתגלה לאברהם ואמר לו: “אל תירא: שכרך הרבה מאד”. רש”י במקום מסביר שמכיוון שנעשה לאברהם נס עצום הוא התיירא שמא בזבז את כל זכויותיו ולא קיים לו כל שכר לעולם הבא. ה’ הרגיע את פחדיו על ידי שאמר לו “כל מה שעשיתי עבורך לא יעלה לך דבר.

אל תירא: שכרך הרבה”.  דברי רש”י אלו קשים להבנה. כיצד יתכן כי אדם גדול כאברהם  אבינו יכול היה לחשוב כי הוא  בזבז את כל שכרו לעתיד לבוא? לאחר שנים על גבי שנים של עבודת ה’, ודאי שהשכר המחכה לו הוא פנומנלי (יוצא מגדר הרגיל). התשובה לכך מבוססת על הסתכלות אחרת על החיים ומעמדת תצפית שונה.

פסח באריזונה

דמיין לעצמך שחמיך מזמין אותך להצטרף אליו לחג הפסח

בסידונה, אריזונה. זהו שיא היוקרה. פסח בפאר והדר. לא חוסכים אף הוצאה. האורחים מקבלים שפע מותרות, לוקסוס מוחלט, שירותי נוחיות. מלון חמש כוכבים, שפים מצרפת, מגרש גולף בעל 18 חורים במקום-  משובח וטוב. אתה נענה באדיבות להזמנת חמיך ומתכונן לעשות חיים. אבל, מסתבר, שכאשר החג מגיע לא הולך לך טוב במקום עבודתך, ולאחרונה אתה רב הרבה עם אשתך, וכתוצאה מכך אתה מוצא את עצמך במצב רוח הכי גרוע שהיית בו אי פעם. במשך תשעה ימים שאתה מבלה במלון, אתה כמעט ולא עוזב את החדר שלך.

בסיומה של הנופש, חמיך ניגש למנהל המלון ואומר, “חתני כמעט ולא אכל במשך כל שהותו פה במלון. הוא לא הגיע לאף קידוש שנערך ברוב הדר. הוא לא יצא אל מגרש הגולף ולא דרך על מפתן דלתו של הספא. אני לא רגיל להתלונן. אבל אני פשוט לא יכול לשלם את התעריף המלא, לכן החלטתי לשלם חצי מהסכום, ומצפה אני ממך לוותר על החצי הנותר.

כיצד אתה חושב שמנהל המלון יגיב?

כדור הארץ: מלון חמש כוכבים

       כדור הארץ הינו מלון חמש כוכבים. יש לנו את כל ההנאות שניתן להעלות על הדעת וכן את כל הנוחיות הזמינה לנו. אנחנו נהנים ממחזות מרהיבים לעין ומחוויות הסובבות אותנו תמיד. מנוף פרחוני יפהפה ומחיים תת ימיים אקזוטיים, משמי הלילה בתפארתה וממי הים הצלולים בגווני כחול-ירוק ועד לפרח מלבלב ולפלומת הנוצות על גב תוכי מהג’ונגל.  ההדר שבטקס הזריחה – עולם הנברא  בטכניקולור (שלל צבעים).

ויותר מזה, ניתן לנו כלים המאפשרים את הנאותינו. יש לנו רגליים ללכת, וידיים שניתן בהם להחזיק דברים. יש לנו אוזניים, לשון, אף ואצבעות המביאים אותנו לשלל מדהים של הנאות מן העולם סביבנו. יש לנו מאכלים המתפרצים בטעמים, ריחות, מרקמים וצבעים שונים. אנו מוקפים בהנאות ובעושר מופלג.

יותר מן הכול, הוענקה לנו פריווילגיה יוצאת מן הכלל הנקראת חיים. ניתנה לנו הזדמנות פז לעצב את עצמינו לנצח. האם יש דרך למדוד את ערך החיים? האם הם שווים מיליון דולר? עשרה מיליון? מאה מיליון? האם בכלל ניתנה אפשרות לתת ערך להימצאותנו כאן בעולם?

בין אם אנו מכירים בערך הנפלא ובין אם לא, אנו מקבלים כמויות של טוב שלא ניתן לשער. כתוצאה מכך אנו חבים חוב. מהרגע שנולדנו, השעון מתחיל לתקתק. והחוב מתחיל לצבור תאוצה. על כל נשימה שאנו נושמים, ועל כל הנאה שאנו נהנים, על כל רגע של חיות, החוב גדל. אנו חייבים לבוראנו על כל מה שנתן לנו.

אין דבר בחינם

משום מה, אנו יוצאים מנקודת הנחה שכל הנאות העולם הזה מגיעים חינם – על  חשבון הבית. ודאי שלא יחייבו אותי עליהם. אך לא, חובת הלבבות מסביר כי המציאות היא שאנו חייבים עליהם. הם ניתנו לנו על ידי ה’, וכתוצאה מכך אנו חייבים עליהם.

מהסיבה הזאת אברהם אבינו חשש. הוא ערך חישוב בהתבסס על מה שקיבל מאת ה’ לעומת מה שנתן לה’ .הוא יצא ביתרה מעטה בלבד. “כעת שה’ הביא עלי נס גדול כזה” הוא חשב לעצמו, “איזה שכר אפשרי נותר לי? ודאי שכל השכר התבזבז ולא נשאר לי דבר לעולם הבא”.

אברהם אבינו כלל לא היה מנותק מן המציאות. ההפך הוא האמת, הוא היה מודע ברמה גבוהה לחישוב שאנו חושבים עליו לעיתים רחוקות- אנו לא מחויבים לכלום. ה’ לא היה חייב לברוא אותנו. ה’ לא חייב להשפיע עלינו שפע של ברכה. על מה שה’ נותן לנו זה מכיוון שהוא רוצה להתחלק אתנו בעושרו הגדול. וזוהי בדיוק הסיבה שאנו חייבים לה’ חוב שלא נוכל להחזיר לעולם.

הפרספקטיבה (מבט) הזאת מהווה בשבילנו דחף רציני בעבודת ה’ – המניע אותנו לנסות להחזיר את הטוב המדהים שה’ משפיע עלינו באופן תמידי.

זהו קטע מתוך Shmuz על ספר פרשה. .

Get The Shmuz on the go!