האדם מתוכנת להגיע לגדולות

(ג) ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן:

במילים אלו מתחיל ישיעהו הנביא להוכיח את בני דורו.

רש”י מסביר את דבריו: השור אינו משנה את טבעו. הוא לא אומר: “מעכשיו איני רוצה לחרוש”. החמור אינו אומר: ” אני כבר לא מוכן לשאת משאות כבדים”. כל חיה נמשכת אחר טבעה, עושה בנאמנות את התפקיד שלשמה היא נבראה. אבל כלל ישראל, שונים. סטיתם מהדרך ושיניתם את דרכיכם. ועל כן, אתם נמצאים בדרגה פחותה מהבהמות שנבראו לשרת אתכם.

הסוס ורוכבו

הרש”י הזה קשה מאד להבנה. כשאדם עולה על הסוס האדם שוקל 80 ק”ג ויתכן שהסוס שוקל 700 ק”ג. האיש רזה וחלש ואילו הסוס עצום וחזק. אך האיש הקטן והשמנמן הזה, היושב על גבי הסוס האימתני, שולט. הוא מצווה על הסוס לדהור קדימה, להסתובב ולעצור. למה הסוס לא אומר לו, “לא”? “אני לא רוצה לדהור היום, לא, אינני רוצה לפנות ימינה, לא, איני מוכן להיכנע אל רצונך”. למה הסוס החזק והעוצמתי מוכן לציית לאיש הקטן והחלש?

הסיבה היא משום שזה טבע הסוס. יש לו אינסטינקט לשמוע בקול האדון ולציית. הוא לא חושב על זה. הוא לא מחליט להקשיב בקול האדם. מהות הסוס הינו הקשבה וציות אל אדונו.

האדם במהותו שונה לחלוטין. לאדם רצונות שאיפות ודחפים. לאדם כוחות מנוגדים המושכים אותו אל כיוונים הפוכים. האדם מודע ל”אני” שלו היושב בתוך ליבו ומהרהר, מעיין ומחליט. הסיבה לשכר או לעונש שאדם מקבל הוא משום שיש בידו לבחור את דרכו. בבריאה כולה, לאדם בלבד יש בחירה חופשית. אם כן, כיצד יתכן שרש”י משווה את טבעו של הבהמה אשר נבראה לציית אל טבעו של האדם השונה כל כך?

טבע האדם

התשובה לשאלה זו מבוססת על הבנת טבעו של האדם:

בספר חובת הלבבות  (שער עבודת האלוקים) כתוב שה’ ברא את האדם משני חלקים שונים: הנפש השכלי והנפש הבהמי. הנפש השכלי באדם מגיע מעולמות עליונים ורצונו לעשות רק את מה שנכון וטוב. כל רצונו לעבוד את ה’ ולבצע דברים גדולים. כל טבעו הינו לשאוף לשלימות. הוא חושק לעזור לאחרים ולתרום תרומות נכבדות לעולם. החלק הזה נברא כחקוי להנהגתו של ה’.

אולם ישנו עוד חלק באדם, חצי מאישיותו של האדם מעוצב על ידי אינסטינקטים רעים ותשוקות. בדומה לכל בהמה בממלכת החיות האדם מתוכנת היטב עם כל הדחפים האימפולסיביים  אליהם הוא זקוק כדי לשרוד. החלק הזה של האדם תאב לדברים. הוא לא חושב על התוצאות. הוא לא רואה את העתיד. הוא עשוי מרעבתנות ותאווה.

האדם הינו שילוב של הפכים.- איזון מושלם של שני טבעיים מתחרים. אם הוא מחליט לשמוע אל נפשו הטהורה, אזי הוא גדל וצומח, משיג ומבצע, הוא מגיע אל הפוטנציאל שלו ואל תכלית בריאתו. אם הוא מחליט להקשיב בקול האינסטינקטים הבהמיים שלו הוא הורס את הפאר וההדר של עצמו, ומגיע לדרגה פחותה מזו של הבהמה. כאשר אנו מתייחסים אל הבחירה החופשית שיש לאדם אנו מתכוונים שיש לאדם יכולת לבחור לאיזה מן הטבעיים הוא יחליט לציית.

האדם מתוכנת מראש לגדולות

נראה כי זהו תשובתו של רש”י. האדם מתוכנת להגיע לגדולות. החלק השני של אישות האדם זועק למשמעות, מטרה בחיים וגדלות. ישנו אינסטינקט חזק ועוצמתי בתוכו החושק לעשות את מה שטוב ונכון.  אם האדם הולך אחר צד זה של טבעו הפנימי, הוא נמשך אל השלימות. אך זה העניין: הצורך בשלימות כבר נמצאת בטבעו. עמוק בתוכו יש תשוקה עזה לגדול, להשיג ולעשות את מה שאצילי ונכון. זה לא דבר שהוא צריך ללמוד, זה לא דבר שהוא צריך אימון, זה חלק ממהותו.

כדי שאדם יגיע אל פחות מהשלימות עליו להיות מודע להחלטה מסוימת: עליו לבחור ברע. עמוק בתוככי טבעו ישנם את כל התשוקות והרצונות להיות דומה לה’. לכן ישיעהו הוכיח את בני דורו באומרו: ” להיות טוב אינו נגד הטבע שלך. ללכת בעקבות התורה זה לא דבר זר – זה בנוי בתוך נשמתך. יש בך את כל האינסטינקטים המובילים אותך לדבר זה. אם אתה סטית מהדרך, אתה מרדת בטבע שלך. אתה הפסקת לחתור אל העוצמות הרוחניות הנמצאות בתוככי ליבך. ואם כך, אתה פחות מהבהמה מכיוון שבהמות מצייתות אל הטבע שה’ הטביע בתוכם.

הג’י פי אס של הנשמה

המושג הזה מאד רלוונטי לחיינו בשני מישורים. קודם כל זה עצם הידיעה שחצי ממני חושקת להידבק בה’, לעשות את הטוב והראוי, החלק הזה רוצה להתפלל, ללמוד ולעשות חסד. מושג זה נותן בנו מוטיבציה עוצמתית מאד.

אבל יותר מכל דבר, עצם הידיעה הזאת נותן לי להבין כיצד האינטואיציה שלי יודעת לעשות את הנכון בכל מצב. בתוכי יש חלק הפועל כמו ג’י פי אס, המדריך אותי המוביל אותי. עשה כך, אל תעשה כך, פנה שמאלה, עכשיו פנה ימינה. עשה פרסה חוקית בפניה הבאה.

אם אני מחליט להתעלם מהקול הפנימי הזה, ובמקום זה אני מקשיב לצד הפראי שבתוכי אז אני טובע וגורם לנזק. אני נהיה פחות מהבהמות שנבראו כדי לשרת אותי. אם אני מאמן את עצמי לשמוע בקול הזה על ידי לימוד התורה ואני מחפש הדרכה כדי לפתח את האוזן הפנימית שלי, אני צועד בשביל המוביל אותי אל היעוד האמתי שלי- להיות אדם גדול. אדם שהיה שווה לבוא את העולם כולו בשבילו.

זהו קטע מתוך Shmuz על ספר פרשה. .

Get The Shmuz on the go!