fbpx

בראשית הזמן

“בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ” (בראשית א,א)

הספורנו מסביר כי “בראשית” פירושו בתחילת ה”זמן” – ברגע

הראשון. לפני כן לא היה מושג הנקרא זמן.

נראה כי הספורנו אומר שכשה’ ברא את העולם, לא היה זה

רק העולם הפיזי שהוא ברא כי אם בריאת הזמן. ועל כן,

כשהתורה אומרת, “בראשית” פירושו ברגע הראשון של הזמן

משום שלפני כן לא היה זמן.

הספורנו הזה קשה להבנה. המדרש אומר לנו שה’ כתב את

התורה דורות רבים לפני שהוא ברא את העולם. ועוד יותר

משמעותי היא העובדה הברורה שה’ היה קיים עוד לפני שהוא

ברא את העולם. אז איך יכול להיות שהספורנו אומר שברגע

הראשון של הזמן, ה’ ברא את העולם כאשר זה ברור כי היו

דברים שנבראו לפני כן?

בכדי לענות על שאלה זו יש להמשיל משל.

מה היה משקלם של הפילים לפני הבריאה?

דמיין לעצמך שני מלאכים משוחחים ביניהם בטרם בריאת

העולם.

“שמעתי שה’ בורא עולם פיזי, מושלם לגמרי”, אומר מלאך אחד לחברו.

“באמת? מה יהיה בעולם הפיזי הזה?”

“אה, יהיו ציפורים ופרחים, עצים וימים, חיות גדולות וקטנות.  אפילו בהמה ענקית הנקראת פיל”.

“מדהים. תגיד לי, מהו משקלו של הדבר הזה הנקרא “פיל”?

השאלה (וכן גם השיחה) לא התקיימה משום שלפני שה’ יצר את העולם הפיזי, לא היה מושג של משקל. משקל הינו מדידה הרלוונטית אך ורק לעולם הפיזי. לפני שה’ יצר את העולם הפיזי לא היה מה למדוד ולכן כל מערכות המדידה של גרמים וקילוגרמים לא היה קיים.

ולכן, אם היית שואל מה הגובה של הג’ירפות עוד לפני הבריאה לא יכול היה להיות לזה תשובה. משום שסנטימטרים ומטרים רלוונטיים אך ורק כאשר יש קיום פיזי. לפני שהיה עולם פיזי לא היה מה למדוד ולכן גם לא הייתה מערכת מדידה בכדי למדוד גובהה. אפילו המושג – אור, דבר שמימי כל כך יכול להיות נמדד אך ורק בעולם הפיזי. לפני הבריאה לא היה אור וממילא מערכת למדידת האור לא היה קיים.

הרגע הראשון של הזמן

נראה לכאורה כי זה תשובתו של הספורנו. בעולם הפיזי הזמן רלוונטי ביותר. לכל דבר פיזי יש התחלה וסוף. אפשר למדוד גיל, אפשר לחשוב על זמן הקיום ולהבין את אורך חייו. והסיבה לכך היא משום שכל דבר בעולם הפיזי הינו זמני בלבד, ולכל דבר יש אורך חיים מוגבל. מכיוון שהקיום מוגבל ישנה אפשרות למדוד אותה. העולם הרוחני אינו פועל באופן הזה. כל דבר בעולם הרוחני קיים. מרגע התחלתו הוא קיים לתמיד. אין שינויים ולכן אין  אפשרות למדוד את השינויים כי הם לא רלוונטיים כבר.

נראה כי זה כוונתו של הספורנו כאשר הוא אומר “בראשית – בתחילת הזמן”. לפני שהעולם נברא לא היה מושג של זמן משום שזמן מודד קיום פיזי. בעולם רוחני אין מושג של זמן מכיוון שרוחניות לא מושפעת מזמן. רק כאשר ה’ ברא את השמים ואת הארץ והעולם הפיזי התקיים, החלו למדוד זמן. מהרגע הזה, זמן הפך להיות מושג.

אני יצור רוחני

הדבר עוזר לנו להבין מושג אדיר בעצם הקיום שלנו. אני אחיה לנצח. גופי ימות, ואני, החלק החושב, המרגיש והזוכר – ימשיך לחיות. ר’ ישראל מסלנט מדמה את המוות להשלת מעיל. כאשר אני מוריד את המעיל אני יוצא. לא גירסה מנותצת כי אם האני ללא בגד חיצון. כך גם אנו, לאחר המוות ממשיכים לחיות.

דבר זה מבליט את אחת הטעויות הגדולות של המין האנושי. אנו מחשיבים את עצמינו כיצורים פיזיים עם איזה שהוא מרכיב רוחני, אני כביכול 85% פיזי, עם נשמה המתחבאה אי שם בפנים. ואז כשמידי פעם יש לנו חוויה רוחנית – החוויה כמעט לא טבעית. אני יצור פיזי החווה חוויה רוחנית. זהו שקר וכזב. איננו יצורים פיזיים העוברים חוויה רוחנית, אנו יצורים רוחניים אשר עוברים חוויה פיזיית. אני רוחני לחלוטין, שוכן בתוך גוף. במשך זמן מוגבל בלבד יש לי קשר למעטפת החיצונית הזאת אבל בהגיע הזמן גופי ימות ויקבר באדמה אבל האני שלי, שאומר לידי ורגלי לנוע יתגלה ויחיה לנצח. מי אני ומה אני עושה עם עצמי רלוונטי עד מאד מכיוון שזה האני שלי שיחיה לנצח.

אני יכול להשתנות

כאשר אני מבין דבר זה אני מגלה דבר עצום, כל עוד אני חי אני יכול להשתנות. ישות רוחנית נבראת וממשיכה להתקיים – במצב סטטי לנצח. מלאך, אפילו הגדול שבהם נשאר תמיד באותו הדרגה. שינוי כמעט ואינו קיים בעולם הרוחני. אחת ההשגות הגדולות של האדם בעולם הזה הוא ההבנה שכל עוד אני חי פה אפשר להשתנות ולצמוח מבחינה רוחנית. אני יכול להפוך את עצמי לאדם אחר לחלוטין מהאדם שהייתי לפני יום או שנה. אבל ברגע שאני עוזב את העולם הזה הכל עומד מלכת. האדם שיצרתי זה האני שלי. כך אשאר לנצח. אחיה לנצח אבל אוכל לעצב את עצמי לנצח הזה, פעם אחת בלבד. מה אעשה עכשיו יהיה מה שאני לנצח נצחים.

זהו קטע מתוך Shmuz על ספר פרשה. .

Get The Shmuz on the go!