fbpx

השתדלות לדבר מצוה

“ועשית מנרת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו”

משה רבינו קיבל את תפקיד בניית המשכן, מקום השראת השכינה בעולם הזה. מרכיבי הבניה של המשכן הינם מורכבים מבחינה פיזית. אך לא פחות מכך, מורכבות הן הכוונות – הכוונות המיוחדות הנדרשות במשך תהליך בנייתו –  מדויקות עד מאד.

הכלי המורכב ביותר מבין כל כלי המשכן היה מנורת הזהב. עיצובה וקישוטיה היו כה מיוחדים  עד כי גם אחרי שה’ לימד את משה כיצד לבנותה הוא עדיין התקשה להבין את יחודה ולא הצליח ליצר אותה. לכן, ה’ הראה למשה את מראה המנורה מתוך האש כדי שמשה יוכל לראות בעיניו את צורתה המושלמת ולהעתיקה.

אך רש”י מספר לנו כי כשהגיע זמן עשיית המנורה,
משה עוד לא הצליח להבין כיצד היא נבנית, ולא הצליח להכינה.
ה’ אמר לו: “השלך הככר לאור והיא נעשית מאליה”- זרוק את
הזהב אל האש והיא תיעשה מאליה.

הרש”י הזה מבלבל אותנו. אם המנורה הייתה כה מורכבת עד כי משה לא הבין את פנימיותה וכיצד להכינה, אז מדוע ה’ טרח להראות לו את מראה המנורה מתוך האש? ה’ הרי ידע שמשה לא יצליח ליצור את המנורה בכוחות עצמו. הוא ידע שבסוף היא תיוצר על ידי זריקת גוש זהב אל תוך האש. אם כן, מדוע ה’ הראה למשה את המנורה כדי שהוא יבין כיצד לייצר אותה? ברור היה שיצירת המנורה נשגבת מבינת אנוש. למה משה היה צריך לראות מראה כה ברור של המנורה?

האיזון בין מידת הביטחון לבין ההשתדלות

התשובה לשאלה זו מבוססת על הבנת האיזון בין הנהגת ה’ בעולמו לבין חיובו של האדם להתאמץ – האיזון בין מידת הביטחון לבין ההשתדלות המוטלת על האדם.

אחת העובדות הבסיסיות ביותר של החיים הינה העובדה שה’ מנהל את העולם. נראה לכאורה כי האדם הוא זה ששולט, אך ה’ מתזמן ומנצח על כל הפעילות בתבל. אנו מצהירים זאת ב”אני מאמין” הראשון: “ה’ עשה, עושה ויעשה הכל”

השאלה הנשאלת היא: מה תפקידו של האדם? אם ה’ קובע את התוצאה, כיצד על האדם לנהוג? מה תפקידו?

כמה יש להתאמץ?

חובת הלבבות מלמד אותנו שיש לאדם חיוב לנהוג ולפעול בדרך הטבע – על פי דרכי עולם. במילים אחרות, עלינו לעשות הכול – כאילו הכל תלוי בנו. אך עם זאת עלינו לדעת כי התוצאות אינם בידינו כלל וכלל.

אנו עובדים קשה לפרנסתנו, בידיעה ברורה שסכום הכסף שנרוויח נקבע בראש השנה. אנו הולכים להבדק אצל הרופא בזמן חולי, למרות הידיעה הברורה כי בריאותינו בידי ה’ בלבד. עלינו להתאמץ עד מאד לשמור על עצמינו מכל פגע רע למרות הידיעה כי החיים והמוות בידי ה’. אנו מתאמצים ככל יכולתינו תוך כדי ידיעה כי ה’ לבדו יודע מה התוצאות.

כאשר אנו משיגים דבר, אנו מזכים את עצמינו בתוצאות למרות שברור לנו כי ה’ הוא זה שעשה את הכל. אנחנו רק פעלנו לפי ראות עיניינו.

כאשר אנו משתמשים במערכות שה’ יצר בעולמו אנו מזכים את עצמינו בעשייה. אם אני מכלכל את משפחתי. אני נחשב למפרנס. אם אני נותן צדקה, נחשב הדבר לכך שאני נתתי מכספי שלי ואני זוכה בתואר האדם שהציל עני מרעב. במערכת של העולם, אנו מזכים את עצמינו בתוצאות.

    תשובה: מדוע משה היה צריך לראות את מראה המנורה 

נראה כי זוהי תשובתו של רש”י. ה’ רצה שהאדם יכין את המנורה. אולם גם איש גדול כמשה לא הבין כיצד היא נעשית. ולכן השתדלותו הייתה לעשות ככל יכולתו ואז לסמוך על ה’ שיעשה את כל השאר. משה יזרוק את הזהב אל תוך האש והמנורה תיווצר מעצמה. משה השתמש במערכת שיצר ה’ בעולמו על מנת להביא את המנורה להיווצרות.

אולם, כדי שעשיית המנורה תחשב לדבר שנעשה על ידי האדם, היה על משה לכל הפחות לראות את מה שהוא יצר. ברגע שהמושג נקלט במוחו, זריקת גוש הזהב אל תוך האש היה נחשב כאילו הוא בעצמו עשה את המנורה. הוא השתמש בעולמו של ה’ כדי ליצור את התוצאה. אם למשה לא היה ברור מה הוא יוצר, אזי בשום פנים ואופן לא היה נחשב הדבר שהוא עשה אותו- הייתה זו האש שעשתה אותו. ברגע שהוא כבר הבין וידע מה הוא הדבר שעליו לעשות הוא רתם את הכוח הזה שיצר ה’ כדי להביא לתוצאה. במקרה הזה, הכוח היא האש היוצרת את המנורה.

החיים שלנו

המושג הזה רלוונטי מאד בחיינו בכמה וכמה דרכים: הדבר הראשון הוא כי עלינו ליצור תוכנית פעולה  הגיונית על פי דרכי העולם. כאשר התוכנית הזאת בידנו , אנו צועדים בשביל עם חזיון של השלמת הדבר למרות שאנו יודעים בבירור כי התוצאות הם בידי ה’ בלבד.

ולמרות זאת, אנו מוצאים את עצמנו במצבים רבים אשר אין אנו יודעים בבירור מהי הדרך הנכונה ובמה עלינו לבחור. בין אם מדובר בשני קריירות כמעט זהות או באי בהירות לגבי הרופא המומחה עליו נסמוך, ובין אם מדובר בהחלטה גורלית כמו רישום ילדנו לבית ספר מסוים, מחובתנו להיות אחראיים, לדון בעניין ככל יכולתנו ולהחליט על פי דרכי העולם מהי הגישה שתביא לתוצאה הטובה ביותר. ברגע שהגענו לרגע הזה אנו “זורקים את גוש הזהב אל תוך האש”. אנו סומכים על ה’ שיביא לנו את התוצאות הטובות ביותר עבורנו.

אולם הרש”י הזה מראה לנו דבר נוסף, כאשר מדובר ב”דבר מצווה” הכללים משתנים במעט. ישנם פעמים בהם האדם יוצא להשיג דבר מה עבור הציבור, בין אם מדובר בהקמת ישיבה, מסירת שיעור תורה, פרויקט חסד, והוא אינו רואה את הדרך הברורה לפניו. או שהסיכונים גדולים מידי, או שההר גבוה מידי לטיפוס והוא אינו רואה כיצד הדבר הזה ייעשה. אם היה זה פרויקט סתמי יתכן שמשמיים לא היו נותנים לו לעשות את הדבר. אך אם מדובר בפרויקט שבקדושה הכללים משתנים מעט. אם ברור לו מה הוא רוצה להשיג, ויש לו מראה ברור של התוצאה הסופית יתכן כי הותר לו לצעוד קדימה ולתת לה’ להשלים את העניין. עליו לזרוק את גוש הזהב לתוך האש, ולסמוך על ה’ שיביא את מאמצי האדם לשאת פרי.

זהו קטע מתוך Shmuz על ספר פרשה. .

Get The Shmuz on the go!