fbpx

ה' יודע מה אני אעשה

“וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור…”

בלעם היה גוי שנתנו לו את הזכות להיות נביא ה’. רש”י שואל מדוע ה’ השרה את שכינתו על גוי רשע?” נבואה ניתנת כמתנה נפלאה לאהובי ה’ בלבד. רש”י עונה על פי דברי הגמרא: “ה’ החליט לתת לאומות העולם נביאים כדי שאם יבואו בטענה לעתיד לבוא “אם היו לנו נביאים להראות לנו את דרך הישר, גם אנו היינו צדיקים” ה’ יענה להם, “נתתי לכם נביאים, ולא רק שנכשלו להראות לכם את הדרך, אלא הם אף הובילו אתכם לזנות. ובלעם יוכיח.

רש”י אומר כי לא רק שאומות העולם לא זכו לנביאים, היה זה זלזול בה’ שישרה את שכינתו על אנשים כאלו. אולם בכדי לענות ולהשיב לטענת האומות, אשר לטענתם היו עושים תשובה אילו היו בהם נביאים, ה’ התגלה אל בלעם.

הרש”י הזה קשה מאד להבנה. השיחה המדוברת מתרחשת בעולם הבא, בעולם הבא יש רק אמת, ואמתותו של ה’ מתקבלת על כולם. מדוע ה’ לא אמר להם בפשטות: “אני הוא בורא שמים וארץ, אני יודע את טבעו של האדם. אני יודע כי גם אם הייתי נותן לכם נביא לא רק שלא היה מוביל אתכם בדרך הישר, אלא שהיה מוביל אתכם בדרך עקלקלה”. למה ה’ צריך לעבור איתם תהליך של נתינת נביא בקרבם, וכשלון? היה מספיק שה’ היה אומר, “אני יודע מה היה עתיד לקרות”.

כיצד יתכן שה’ יודע מה אני אעשה?

התשובה לשאלה היא בהבנת שאלה פילוסופית, עתיקת יומין.

אם ה’ יודע מה אני אעשה, כיצד יש לי בחירה חופשית לעשות כן? ואם יש לי בחירה חופשית לעשות כל פעולה, אז לא יתכן שה’ יודע מה אעשה מכיוון שעוד לא עשיתי את זה. אני עוד יכול להחליט אם אעשה את זה או לא. ואם ה’ כבר יודע מה אעשה אז אין לי בחירה חופשית לעשות את מה שאני רוצה – ה’ כבר יודע מה אעשה.

התשובה לשאלה זו מובנת על ידי הבנת יחסו של ה’ אל העולם הפיזי.

איש דו- ממדי

לפני שנתחיל לשוחח על הנושא הזה, עלינו לזכור כי אנו בני תמותה, אנשי בשר ודם. אנו מנסים להבין דבר שנמצא מחוץ להבנתנו האנושית.

משל למה הדבר דומה? דמיין לעצמך עולם דו ממד. עולם שיש בו גובה ורוחב אך אין בו עומק. יקום מלא הממוקם על דף נייר עצום. בעולם הדו- ממד חיים אנשים מצוירים בעיפרון, גבוהים, רחבים אך שטוחים. יום אחד שני האנשים האלו משוחחים ביניהם.

“הי, נמתחי, היה נפלא אם היה לנו עומק. וואו! היינו שמנים- אתה יודע מה זה? היה לנו עובי, לא רק גובה ורוחב, היינו ממש שמנים”.

“או דקיקוני, תפסיק עם השטויות שלך”, אומר לו חברו, “כבר אמרתי לך מיליון פעמים, אין עומק. כולם יודעים שאין מושג שנקרא עומק.

אכן כן, בעולם שלהם אין עומק. הכול קיים בדו-ממד. עומק זה דבר שלא קיים. העובדה היא שהעומק הוא דבר בלתי אפשרי. כל מה שהם חוו מוכיח להם כי זהו גבול המציאות. בשבילם, להבין ולדמיין מהו עומק היה דורש מהם לצאת אל מחוץ לפרספקטיבה המוגבלת שלהם ולדמיין עולם שונה מאד.

כמו כן, עבורנו, כל שיחה שיש לנו אודות ה’, דורשת מאתנו לצאת החוצה מחוויותינו המוגבלים ולהתייחס אל מושגים הנעלים מאתנו מבחינה פיזית. מסיבה זו , יש לנו אפשרות להבין, ולו במועט את המושגים האלו, אך ברור כי הבנתנו מוגבלת. אולם בניסיון להבין כמה שיותר טוב, בואו נתחיל לשוחח על הבורא.

ה’ יודע את כל מה שקורה עוד לפני שזה קורה

ה’ יודע הכול והוא כל יכול. ה’ אינו מוגבל על ידי זמן או מקום.
הוא נמצא בכל מקום, בכל עת, קיים לפני ואחרי הזמן.

כדי להבין מה פירוש הדבר שאין ה’ מוגבל בזמן עליך לדמיין מכונת זמן.
כשאתה נכנס למכונה אתה מיד מוצא את עצמך בעוד עשרים שנה קדימה.
אתה יוצא מהמכונה ודבר ראשון רואה את ראובן דורך את נשקו לכיוון שמעון.
שמעון צועק, “עצור, לא!” אבל ראובן לא עוצר. הוא לוחץ על ההדק ואתה
רואה את שמעון נופל מת. אתה נכנס למכונת זמן, וחוזר להווה. אתה רואה
את ראובן ואומר לו, “אתה רצחת את שמעון, ראיתי במו עיני, אני יודע,
אין כל ספק בעולם שזה מה שקרה”. ראובן מסתכל עליך בפליאה ואומר,
“אני לא יודע מי זה שמעון, איך יכול להיות שרצחתי אותו?”

והנה לשאלה החשובה ביתר: האם זה אמת? האם אתה יודע שראובן יהרוג
את שמעון? התשובה היא לא. אתה לא יודע שראובן יהרוג את שמעון את
יודע שהוא הרג את שמעון משום שמכונת הזמן אפשרה לך לנסוע בזמן
ולראות שהדבר הזה יקרה. עכשיו שחזרת אתה יודע בברור כי מה שקרה
אכן קרה אבל- לראובן בחירה חופשית לעשות את מה שהוא עשה. אתה
נסעת בזמן, אבל לראובן יכולת ללחוץ על ההדק או לא ללחוץ. הוא היה
בשליטה מלאה בנוגע למעשיו. הסיבה שאתה יודע מה הוא עשה הוא מכיוון
שאתה לא מוגבל בזמן, אתה יכולת לנוע קדימה ואחורה ולראות את מעשיו
עוד לפני שהוא בעצמו ידע מה הוא עשה.

ה’ מעל הזמן

ה’ לא מוגבל בזמן. ה’ היושב במרומים קילומטרים על גבי קילומטרים
מעל פני האדמה ויודע כל מה שיקרה עוד לפני שזה קורה. אבל העניין הוא
שה’ לא יודע מה יקרה, ה’ יודע מה קרה עוד לפני שזה קרה.

נראה כי זוהי תשובתו של רש”י. בעולם האמת, יבואו אומות העולם ויאמרו, “אילו היו לנו נביאים היינו שונים בתכלית”. אם ה’ לא היה נותן להם את בלעם הוא לא היה יכול לומר אני יודע מה יקרה”. אומנם זה נכון שה’ היה יכול להגיע למסקנה ההגיונית של התוצאה אך לא היה זה אמת מוחלטת. אך בעולם האמת אין מקום לטעויות. כל עוד יש לאדם בחירה חופשית, אין איך לחזות במה שיתרחש. ההגדרה של בחירה חופשית הינו האפשרות לעשות כך או כך? ה’ יכול לומר באופן בטוח, שדבר יקרה הוא על ידי שהוא נותן לזה לקרות. אז למרות שה’ ידע מה בלעם יביא לעולם, אם יתנו לו, ה’ היה צריך לתת לזה להתרחש, כדי שיוכל לומר באופן מוחלט, “נתתי אותו לכם ותראו מה הוא הביא עליכם”.

מושגים אלו כמעט ואינם רלוונטיים אל חיינו. אם אדם לא היה יודע מה התשובה לשאלות אלו, או אפילו לא היה שואל אותם אין זה משנה לגבי מקומו בגן עדן. אולם ישנם זמנים בהם עניינים אלו עוברים במחשבתנו וחשוב לנו לנסות להבין מיהו בוראנו, כמה שניתן. רק במקרה שאנו שומרים על פרספקטיבה שאנו ברי מוות. המנסים להבין דבר כל כך נפלא וגדול, הנשגב מבינתנו.

זהו קטע מתוך Shmuz על ספר פרשה. .

Get The Shmuz on the go!