פרשת אחרי מות קדושים: מערכות של מושלמות אנושית

“ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם ונתתי פני האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה  ” (ויקרא יז:י)

התורה מזהירה אותנו שוב ושוב ומשכנעת אותנו לא לאכל דם. הכלי יקר מסביר כי בחומש דברים התורה אומרת לנו לא לאכל דם מכיוון ש: “לא תאכלו למען ייטב לך ולבניך אחריך” הוא מסביר כי: “אכילת הדם מוליד אכזריות בגוף האוכל וטבע האב נמשך גם לבנים ויהיו תולדותיהם כיוצא בהם לכן אמר כשלא תאכל הדם ייטב לך ולבניך אחריך שלא יהיה האכזריות קנין דבק בזרעו”

נראה כי הכלי יקר מבהיר כי אכילת דם יגרום לשינוי בטבע האדם האוכל אותו. הרגישות והתגובות שלו ישתנו, והוא יהפוך לאדם אחר. אכן, הוא יהיה קשיח וחסר חמלה, ומידות אלו יהפכו להיות חלק מאישיותו העדינה, עד כדי כך כי הבן אשר יוליד יהיה בעל נטיה לאכזריות.

מושג זה קשה להבנה. ראשית: כיצד יתכן כי אכילת דם הופך את האדם להיות אכזר? שנית: כיצד יתכן כי זה ישנה וישפיע על התורשה של האדם באופן כזה שילדיו יהיו מחוסרי חמלה.

על מנת להבין תשובה זו עלינו להתמקד ביצירת האדם.

חובת הלבבות  (שער עבודת האלוקים ג) מסביר כי ה’ יצר את האדם באופן כזה שהוא בעל שני חלקים – הנפש השכלי והנפש הבהמי. ה”אני” שחושב, מרגיש וזוכר עשוי משני חלקים שונים ומתחרים, לכל חלק טבע, נטיות וצרכים שונים. תשוקתה של הנפש השכלי היא אך ורק מה שטוב, נכון ואצילי. הנפש חושקת לעזור לאחרים, והוא תאב למשמעות ותכלית החיים. אך יותר מכל הוא צריך להיות קרוב אל ה’.

ויש את החלק השני של האדם- הנפש הבהמי. גם לנפש הבהמי ישנם תשוקות ונטיות, והוא גם כן תאב לדברים. אחת הדרכים הטובות להבנת הנפש הבהמי אשר באדם הוא על ידי התבוננות המקביל לו אשר נמצא בעולם החי.

הבנת הנפש הבהמי

ה’ הטביע אל תוך מהותו של כל חיה את האינסטינקטים הנצרכים להישרדותו ולהמשכיות  מינו. לחיה אין אלמנט קוגניטיבי והגיוני. אין לו מציאות של ה”אני” – הרב חובל של אוניה. אך יש בה מהות הנמרצת שמתוכנתת לחפש אחר צרכיה. החלק הזה הינו הנפש של הבהמה.

הנפש כולו אינסטינקט, דחפים ותשוקות. הנפש מושפעת מגירויים פנימיים וחיצוניים. באביב הציפורים נודדות צפונה ועסוקות בבניית קינים והזדווגת. הציפור הבודדת אינה בוחרת בבת זוגה בכוונה. שני ציפורים מזן אדום החזה לא מתיישבים אחד ליד השני ואומרים, “הגיע הזמן להירגע ולבנות משפחה”. החיות נמשכות אל יות אחרות מאותו הזן על ידי ראיה, ריח וקול. הם ירדפו אחר בן זוג ולעיתים יתחברו אליו לכל החיים.

האינסטינקטים ותשוקות מושפעות על ידי כוחות שונים. ציפור ממין אחר לא ינסה להגיב אל ההזדווגות וכן ציפור מאותו המין בעונה אחרת, לא תגיב. בחורף תשוקות אלה רדומות. השינוי במזג אויר ובעונה מביא איתו תשוקות חזקות אשר משתלטות על עצם מהותה של הציפור. הם מתוכנתים להגיב לגירויים על מנת להביא להצלחת אותו הציפור והמין ככלל.

התשובה לכלי יקר

נראה כי זוהי התשובה לשאלה. הכלי יקר מלמד אותנו כי כאשר התורה אוסרת עלינו לאכל דם זה מכיוון שאכילתו עלולה לגרום לשינוי במהותנו הפנימית. היינו ניזונים מחלק של נפש החיה, וזה הופך להיות חלק מנפשנו הבהמית. המציאות שלנו משתנה מכיוון שחלק ממנו כבר מזוהה עם הנפש הבהמי, והיינו רוכשים אכזריות. השינוי הזה כה עוצמתי עד כדי כך כי כאשר אותו אדם ששתה מהדם יוליד ילד, חלק ממהותו הפנימי של הילד יהי אכזרי.

התורה מלמדת אותנו שכמו שישנם כימיקלים מסוימים אשר משפיעים על מצב רוחו של האדם, כמו כן ישנם קניינים המשפיעים על טבעו של האדם. השפעה נצחית. הם משנים את נפשו וזה משנה את און חשיבתו ורגשותיו.

בדומה לכך, המפרשים על התורה מסבירים כי החיות הכשרות אינם דורסות או טורפות. טבעו של החיה הטורפת לצוד ולהרוג. אם אדם יאכל בשר מאותה החיה, חלק הבהמי של החיה יכנס אל נפשו של האדם והוא ירכוש לעצמו טבע אגרסיבי ואלים. התורה אוסרת זאת עלינו משום שאכילתו עלולה ל